אני לא יודעת בדיוק מה אני יכולה לומר ..
זה לא ישנה שום דבר.
איבדתי מישהו. באמת איבדתי.
אני לא יודעת איך להתמודד עם זה מעולם לא איבדתי מישהו קרוב אליי, פחדתי מרגע כזה כמה פעמים בלי סיבה של ממש אבל אף פעם לא באמת מת מישהו שאני מכירה ואוהבת.
סבא שלי נפטר היום, סבא היחיד שלי האדם הכי טוב בעולם, (לפחות בעניי)
אני לא יכולה לומר שזה הפתעה, הוא היה מאוד חולה כבר הרבה זמן אבל הוא סבא שלי!
אני יודעת שזה טיפשי בל תמיד הרגשתי כאילו מוות לא יכול עליו.
זה קרה לפני שעה בערך, הייתי בחדר כשהיא סיפרה לי, אני עדיין בחדר.
אני לא יודעת על מה לחשוב עכשיו אני לא יודעת מה אני עושה עכשיו והכי נורא זה שאני לא יודעת איך אני מרגישה עכשיו.
סבא שלי מת לפני שעה זה נכון אבל אני מרגישה כאילו אני בכיתי על פטירתו ליפני כמה חודשים כר.
ביום הזה שראיתי אותו בבית הבראה.
אני אפילו לא התכוונתי ללכת אני לא רציתי לראות אותו כה אני אמרתי שאני יראה אותו כשהוא יגיעה הביתה כי אני מאמינה בוא ואני יודעת שהוא יברא אבל לאמא שלי היה חשוב שאני ילך לומר לו שלום ולדבר איתו כמה דקות.
אני הסתכלתי עליו, ראיתי כמה הוא רזה ופשוט התחלתי לבכות..
בהתחלה רק כמה דמעות קטנות ניסיתי להסתיר מימנו שאני בוכה אבל כשהתחלתי לדבר איתו לא יכולתי לעצור את עצמי יותר.
אני מרגישה נורא לומר את זה, אני רק מגישה נוראית רק מלחשוב את זה אבל אני חושבת שאני איבדתי את סבא שלי ביום שהוא איבד את הצלילות שלו.
הוא כבר לא שמח יותר!
הוא לא היה אותו האדם שהוא היה משם הוא התחיל רק להתדרדר ורציתי באמת שרציתי שהוא יתחיל להרגיש יותר טוב וקיוויתי שהוא יחזור למצב שהוא היה אבל אני ידעתי שזה כבר לא יקרה.
סבא שלי הגיעה מצב שאם הוא היה ממעט יותר צלול הוא היה קורה לזה השפלה, אני יודעת כי אני מכירה אותו.
אבל כל פעם שאני מנסה לחשוב על העתיד שלי בלעדיו למרות שכבר עשיתי את זה מספר פעמים זה פשוט לא נטפס לי כמציאות. זה מרגיש לי כמו חלום רע ואני לא מצליחה להתעורר מימנו
לא הספקתי להיפרד מימנו.
לא נישקתי אותו על הראש כמו שאני תמיד עושה לא שמעתי אותו שר לא ראיתי אותו מחייך את החיוך הזה בלי שיניים שאני אוהבת כלכך מאיזה שהיא סיבה.
זה לא היה הוגן לדרוש מימנו להחזיק מעמד כלכך הרבה זמן, לא במצב שהוא היה בו.
אני מקווה שהוא חבש עליי, על כולנו. כל הנכדים שלו שאוהבים אותו, הילדים שלו שאוהבים אותו יותר .
על אבא שלי .. אבא שלי אהב את אבא שלו יותר מכל האחים דאג לא יותר מאז ומתמיד לא רק מאז שהוא התחיל לחלות יותר כמו השאר האחים.
אבא שלי בנה את הבית שלנו בצמוד לבית של סבא שלי כדי להיות קרוב אליו, אבא שלי מכר את אותו הבית הזה והשתמש בכסף כדי לשלם את החובות שהיו לסבא שלי ועברנו לגור בחלק מהבית של סבא שלי.
אני זוכרת בכל פעם שהייתי רבה עם סבתא שלי סבא שלי היה בא לדבר איתי, מבקש מימני שאני יסלח לה ושהיא עושה כל מה שהיא עושה כי היא אוהבת אותי והוא גם היה מבקש שאני יקשיב לה יותר , ואני הייתי עושה את זה, כי הוא ביקש מימני לעשות את זה בשבילו.
היה לו אכפת מסבתא שלי, הוא אהב אותה . למרות כל הריבים אני יודעת שהוא אהב אותה באמת אני יודעת את זה ואני רק מקווה שהיא אמרה לו שהיא אוהבת אותו בסוף גם אם היא לא התכוונה לזה באמת, כל הזמן זה היה נשמע לי כאילו חלק מימנה כבר חיכה לרגע הזה הרבה זמן, אני מקווה מאוד שאני טועה , אני רוצה להאמין שהיא אמרה לו שהיא אוהבת אותו כי אני יודעת כמה זה היה משמח אותו.
פעם ראיתי סידרה שאמרה שהמתים מסתובבים ביננו. מסתכלים על החיים שלנו, דואגים לנו.
הייתי רוצה לחשוב שזה ככה גם באמת....
זה לא ישנה שום דבר.
איבדתי מישהו. באמת איבדתי.
אני לא יודעת איך להתמודד עם זה מעולם לא איבדתי מישהו קרוב אליי, פחדתי מרגע כזה כמה פעמים בלי סיבה של ממש אבל אף פעם לא באמת מת מישהו שאני מכירה ואוהבת.
סבא שלי נפטר היום, סבא היחיד שלי האדם הכי טוב בעולם, (לפחות בעניי)
אני לא יכולה לומר שזה הפתעה, הוא היה מאוד חולה כבר הרבה זמן אבל הוא סבא שלי!
אני יודעת שזה טיפשי בל תמיד הרגשתי כאילו מוות לא יכול עליו.
זה קרה לפני שעה בערך, הייתי בחדר כשהיא סיפרה לי, אני עדיין בחדר.
אני לא יודעת על מה לחשוב עכשיו אני לא יודעת מה אני עושה עכשיו והכי נורא זה שאני לא יודעת איך אני מרגישה עכשיו.
סבא שלי מת לפני שעה זה נכון אבל אני מרגישה כאילו אני בכיתי על פטירתו ליפני כמה חודשים כר.
ביום הזה שראיתי אותו בבית הבראה.
אני אפילו לא התכוונתי ללכת אני לא רציתי לראות אותו כה אני אמרתי שאני יראה אותו כשהוא יגיעה הביתה כי אני מאמינה בוא ואני יודעת שהוא יברא אבל לאמא שלי היה חשוב שאני ילך לומר לו שלום ולדבר איתו כמה דקות.
אני הסתכלתי עליו, ראיתי כמה הוא רזה ופשוט התחלתי לבכות..
בהתחלה רק כמה דמעות קטנות ניסיתי להסתיר מימנו שאני בוכה אבל כשהתחלתי לדבר איתו לא יכולתי לעצור את עצמי יותר.
אני מרגישה נורא לומר את זה, אני רק מגישה נוראית רק מלחשוב את זה אבל אני חושבת שאני איבדתי את סבא שלי ביום שהוא איבד את הצלילות שלו.
הוא כבר לא שמח יותר!
הוא לא היה אותו האדם שהוא היה משם הוא התחיל רק להתדרדר ורציתי באמת שרציתי שהוא יתחיל להרגיש יותר טוב וקיוויתי שהוא יחזור למצב שהוא היה אבל אני ידעתי שזה כבר לא יקרה.
סבא שלי הגיעה מצב שאם הוא היה ממעט יותר צלול הוא היה קורה לזה השפלה, אני יודעת כי אני מכירה אותו.
אבל כל פעם שאני מנסה לחשוב על העתיד שלי בלעדיו למרות שכבר עשיתי את זה מספר פעמים זה פשוט לא נטפס לי כמציאות. זה מרגיש לי כמו חלום רע ואני לא מצליחה להתעורר מימנו
לא נישקתי אותו על הראש כמו שאני תמיד עושה לא שמעתי אותו שר לא ראיתי אותו מחייך את החיוך הזה בלי שיניים שאני אוהבת כלכך מאיזה שהיא סיבה.
זה לא היה הוגן לדרוש מימנו להחזיק מעמד כלכך הרבה זמן, לא במצב שהוא היה בו.
אני מקווה שהוא חבש עליי, על כולנו. כל הנכדים שלו שאוהבים אותו, הילדים שלו שאוהבים אותו יותר .
על אבא שלי .. אבא שלי אהב את אבא שלו יותר מכל האחים דאג לא יותר מאז ומתמיד לא רק מאז שהוא התחיל לחלות יותר כמו השאר האחים.
אבא שלי בנה את הבית שלנו בצמוד לבית של סבא שלי כדי להיות קרוב אליו, אבא שלי מכר את אותו הבית הזה והשתמש בכסף כדי לשלם את החובות שהיו לסבא שלי ועברנו לגור בחלק מהבית של סבא שלי.
אני זוכרת בכל פעם שהייתי רבה עם סבתא שלי סבא שלי היה בא לדבר איתי, מבקש מימני שאני יסלח לה ושהיא עושה כל מה שהיא עושה כי היא אוהבת אותי והוא גם היה מבקש שאני יקשיב לה יותר , ואני הייתי עושה את זה, כי הוא ביקש מימני לעשות את זה בשבילו.
היה לו אכפת מסבתא שלי, הוא אהב אותה . למרות כל הריבים אני יודעת שהוא אהב אותה באמת אני יודעת את זה ואני רק מקווה שהיא אמרה לו שהיא אוהבת אותו בסוף גם אם היא לא התכוונה לזה באמת, כל הזמן זה היה נשמע לי כאילו חלק מימנה כבר חיכה לרגע הזה הרבה זמן, אני מקווה מאוד שאני טועה , אני רוצה להאמין שהיא אמרה לו שהיא אוהבת אותו כי אני יודעת כמה זה היה משמח אותו.
פעם ראיתי סידרה שאמרה שהמתים מסתובבים ביננו. מסתכלים על החיים שלנו, דואגים לנו.
הייתי רוצה לחשוב שזה ככה גם באמת....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה